החלטה בתיק ת"א 10679-11-09

                                    מתייחסת לתובעים 3-4 ולנתבעת מס' 2.

1.         לפניי בקשה, אשר הוגשה על ידי הנתבעת 2, לדחות על הסף את תביעת התובעים 3-4 כנגד הנתבעת 2 בגין התיישנות תביעתם ולהמשיך לברר את תביעת התובע 2 בהתאם ל"הלכת זייצוב".

כבר כאן אומר שמצאתי כי יש לקבל את בקשת הנתבעת.              להלן נימוקי.

2.         ביום 9 בנובמבר 2009 הגישו התובעים 1 ו-2, באמצעות התובעים 3 ו-4 (להלן - " ההורים"), את התביעה בתיק כאן, בה יחסו לנתבעות התנהגות רשלנית, אשר כתוצאה ממנה נולדו התובעים 1 ו-2 עם נכות נוירולוגית של 100% (פיגור שכלי המתבטא, בין היתר, בתופעה של "ראש קטן", מיקרוצפליה במינוח הרפואי).

3.         ביום 27 באוקטובר 2013 הגישה הנתבעת 2 את הבקשה הנוכחית וביקשו בה לדחות את התביעה על הסף לגבי ההורים כנגד הנתבעת 2, בקשר עם התובע 2 (להלן - " הילד"). הבקשה מתייחסת ליחסים שבין התובעים 2-4 לנתבעת 2 בלבד.

4.         לבקשה צרפה הנתבעת 2 רשומה רפואית המראה כי הילד, אשר נולד ביום 5 באוגוסט 1997, אובחן כבר ביום 8 בספטמבר 1997 כסובל מ"ראש קטן". כן ציטטה הנתבעת 2 את כתב התביעה עצמו לפיו כבר במועד הלידה נודע להורים כי הילד נולד " ...עם היקף ראש 33.4 (מיקרוצפלוס) כאשר הוא סובל מפיגור התפתחותי שכלי ומוטורי קשה."

5.         טענת הנתבעת 2 היתה שמשאובחן התובע 2 במועד לידתו או בסמוך לכך כסובל מ"ראש קטן" עוד בשנת 1997, הרי שעד להגשת התביעה על ידי הוריו, בשנת 2009, חלפו 12 שנים, ומשכך תביעתם התיישנה. עוד טענה הנתבעת, שיש להחיל את הוראות המעבר שבע"א 1326/07 ליאור נ' פרופ' עמי עמית (28.5.12) (להלן - " הלכת המר") וברע"א 9444/12 ד"ר דן זאבי נ' פלוני (28.4.13) (להלן - " עניין זאבי") ולדון בעניינו של הקטין בהתאם להלכת ע"א 518/82 זייצוב נ' כץ, מ(2) 85 (להלן ולעיל - " הלכת זייצוב") - הדין שהיה חל עובר ל הלכת המר. הנתבעת 2  הסתמכה גם על  פסק דינה של כב' השופטת טאובר, ת"א 30417-08-11 פלונית נ' כללית (18.10.13) (להלן - " עניין פלונית"), בו נקבע, כי בהתאם ל עניין זאבי, במקרים בהם התיישנה תביעת ההורים, יש להמשיך ולברר את התביעה על פי הלכת זייצוב.

6.         בתגובתם טענו התובעים שאף אם תביעת ההורים התיישנה הרי שחלה תביעת הקטין ותביעת ההורים לגבי ראשי הנזק: כאב וסבל ופגיעה באוטונומיה. לעניין זה הפנו התובעים את בית המשפט לע"א 2600/09 מכבי שירותי בריאות כללית נגד נ.ס. (10.11.13) (להלן - " עניין נ.ס.").

7.         בתשובה לתגובה הנתבעת 2 טענה הנתבעת 2 כי אין ב עניין נ.ס. בכדי לסייע לתובעים שכן שם תביעת ההורים הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות. משכך, טענה הנתבעת, עניין נ.ס. אינו ישים בענייננו.

דיון והכרעה

8.         תביעה זו הוגשה בשנת 2009, עובר למועד מתן פסק הדין ב הלכת המר, אשר ניתן בשנת 2012. בסוף פסק הדין, בהלכת המר, נקבעה הוראת המעבר אשר לשונה: " תוצאת פסק הדין - ככל שהיא נוגעת לביטול עילת התביעה של היילוד - לא תחול על תיקים תלויים ועומדים (לרבות התיקים שבפנינו) שבהם לא הוגשה תביעת הורים".

            בהליך זה, משהוגשה תביעת ההורים בד בבד עם תביעת ילדיהם, נכון היה להחיל את הלכת המר, אשר חלה פרוספקטיבית על כל ההליכים התלויים ועומדים ממועד מתן פסק הדין והלאה. דא-עקא, מאחר שניתן לראות, על פי הרשומה הרפואית המצורפת לבקשה, כי תביעת ההורים הוגשה למעלה מ-12 שנה מעת היווצרות עילת התביעה הרי שתביעת ההורים לגבי הילד התיישנה במועד הגשתה ויש לדחותה. משמעות הדבר היא כי תביעת הילד ניצבת לבדה.

9.         הדעת אינה נותנת כי הילד יישאר ללא סעד, בהנחה שעילת תביעתו תוכח. לכן יש להכיר בתביעתו כתביעה נפרדת כפי שהיה נהוג לפני הלכת המר וכמתחייב מהוראת המעבר של הלכת המר.

אף הפסיקה עמדה על כך בעניין זאבי, בפס' 9 -

"תכלית הוראת המעבר, כאמור, היא לוודא שילוד אשר הגיש תביעתו בעילת "חיים בעוולה" על בסיס הלכת זייצוב (טרם שנתקבלה הלכת המר), בלא שהוריו הגישו תביעה בעילת "הולדה בעוולה", לא ימצא ללא סעד לעומת ילוד אשר הגיש תביעה במקביל להוריו. הוראה זו שואבת מתכליתה של הלכת המר עליה עמדנו, לפיה יש לדאוג לצרכי הילוד וכי התשלום בגין צרכים אלה מוטל על המעוול. על פי אותו הגיון בדיוק - יש לקבוע, כי לא יתכן שילוד אשר הגיש תביעה על בסיס הלכת זייצוב ושהוריו אף הם הגישו תביעה, אך זו הוגשה לאחר חלוף מועד ההתיישנות (אך בהתאם לקבוע בהלכת זייצוב - כמיטיבים), ימצא עצמו ללא סעד לעומת חברו שפעל כמותו, רק ללא תביעת הוריו. לא יעלה על הדעת מצב אבסורדי בו ילוד מוצא עצמו ללא סעד רק משום שהוריו הגישו תביעה (שהתיישנה) יחד עימו, וילוד שהגיש תביעתו בלעדיהם - לא. על אחת כמה וכמה אמורים הדברים עת נשענו ההורים על הדין כפי שנקבע בהלכת זייצוב."

וכן כך פרשה את עניין זאבי כב' השופטת טאובר ב עניין פלונית הנזכר לעיל, בפס' 3:

"בית המשפט העליון, בדונו באותם מקרים, בהם הוגשה תביעת הורים, אשר הוגשה יחד עם תביעת הילוד, אך זו הוגשה לאחר חלוף מועד ההתיישנות הרלבנטי לתביעת ההורים, אולם בטרם התיישנה תביעת הילוד מכוח הלכת זייצוב, קבע, כי בנסיבות אלה יש להחיל את הוראת המעבר, שנקבעה בהלכת המר. לפיכך במקרים אלה תחול עילת התביעה של "חיים בעוולה", על אף הקבוע בהלכת המר."

צודקת הנתבעת 2 כי עניין נ.ס. אינו רלוונטי לענייננו. אמנם שם דן בית המשפט בעניין הפרדת ראשי הנזק בעת קביעת פיצוי אך אין לדיון שנערך שם השלכה לענייננו.

11.        לפיכך, אני מקבלת את בקשת הנתבעת 2 ודוחה על הסף את תביעת ההורים, התובעים 3-4, ביחס לנזק התובע ובקשר עם הנתבעת 2 וקובעת כי המשך בירור תביעת הילד תעשה בהתאם להלכת זייצוב.